<h1>אגודה מס' ביצה סימנים ל"ב, ל"ג, ל"ד</h1>
<h2>דף כב.</h2>
מהו לכבות הנר ביו"ט משום תשמיש דאי אפשר לכסות עליו, אמר ליה אסור.
אין מכבין הבקעת בשביל לחוס עליו, ואף שלא יתעשן הבית והקדירה, וההיא ברייתא דשרי רבי יהודה היא. וכן מלשון רב אלפס משמע דלית הלכתא כרבי יהודה במכשירין, אבל רבינו אבי"ה ורבינו שב"ט פסקו כרבי יהודה, ור"י התיר ללבן טרפ"א ביום טוב מבשר לחלב או איפכא, כי ליבון יועיל גם לאפייה דחמימותו יאפה, ובשביל שלא תתעשן הקדירה אפילו רבנן מודו דשרי. מהו לכבות הדליקה ביו"ט, היכא דאיכא סכנת נפשות לא תיבעי דאפילו בשבת שרי, מכאן הוכחה לכבות בשבת לנו שדרין בין הכותים, עיין פרק בתרא דיומא סימן י"ח. כי קאמבעיא משום איבוד ממון, אמר ליה אסור. זקף שרגא, איתביה הנותן שמן חייב משום מבעיר והמסתפק ממנו חייב משום מכבה, מיירי בשבת דאילו ביו"ט היה יכול לכבות ולהסתפק השמן. ועוד פירשו התוספות דווקא שמן, אבל שתי חתיכות חלב המונחים בנר או שני אודים במדורה ובאחת לא אחזה האור יכול לסלקה, וכן פירש רב אלפס קינבא שרי, אבל רש"י פירש למחוט. והתוספות הקשו הא לקמן קאמרינן מוחטים הפתילות ומפרש לעדויי חשוכא, והתוספות מפרשי לאחר שכבה חותכין הנשרף מן הפתילה לאשמעינן דלא הוי כתיקון הפתילה, אבל המסדר המדורה ונוטל אוד או קיסם שאחזה בו האור ומשימה בצד אחר כדי שיבעיר ומתןך כך לפעמים מכבה קצת, וכן בלילה לכסות האש באפר כדי שימצא למחר ביום טוב מותר, וכמדומה לי שראיתי כן בסדר עולם.
